<h1>ספר הישר לר"ת סימן תכ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פי' רבי' ש"י דהאי דקורין ק"ש בבית הכנסת אינו עיקר קריאתו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך תלמוד תורה ומביא סיוע מירושלמי. ואומר ר' דשיבוש הוא. דתלמוד ירושלמי מוכיח שכמו שאנו קורין תהילה לפני תפילה כך היו קורין את שמע בימי ר' יוסי בן חלפתא וכן קודם תפילת המוספין [ותפילת] תענית בתלמוד ירושלמי [ברכות פ"א ה"א]. וגם אנו עושין כן שחרית שאנו אומר' אשרינו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום ואומ' שמע יש' וכו' זהו קרית [שמע] של רבי. וכן מוכיח בתלמוד שלנו שאותו של בית הכנסת עיקר, דאמ' ר' יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו וכו'. מה שפי' רבי' ש"י אינו אלא הכי פי' דירושלמי הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת בה ידי חובה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה שמנהגם היה לומר ק"ש קודם תפילה, כמו שאנו אומרי' אשרינו שאנו משכימין וכו' ואומ' פעמי' שמע ישראל וכמו שאנו פותחין באשרי הם היו פותחין בקרית שמע ומתפללין תפלת המנחה והיו הולכין לבתיהם ומחשיכין וקורין שמע בביתם בברכותיה. ומפני שחשיכה וגם לא היו סומכין גאולה לתפילת ערבית היו קורין בביתם בברכותיה. ואין מועיל להבריח מזיקין מן הבית כדמפרש בתלמוד ירושלמי. ולא היו הולכין לבית הכנסת לקרותו בבית הכנסת שכך מפרש בתלמוד ירושלמי מה טעם אמרו צריך לקרות קרית שמע בביתו בערב כדי להבריח את המזיקין. פי' ובברכותיה קאמר ולא היו סומכין גאולה לתפילה כדאמרי' התם זאת אומרת אומרים דברים אחר אמת ויציב של שחרית. וראיה לדבריי שהיו פותחין בקרית שמע כמו שאנו פותחין באשרי דקאמ' בפרק קמא [ירושלמי ברכות פ"א ה"ה] בתענית (כונו) [אתו ציבורא] למיקרי שמע בתר שלש שעות ובעא רב אחא למימחי בידיה אמ' ליה ר' יוסי קראו אותה בעונתה כלום הן קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה ותפילת תענית קאמר ואי נמי לא סמכו גאולה לתפילת שחרית ופתח בשמע לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ועל מיטתו לא הוזכר בתלמוד ירושלמי כלל. ואנן קיימא לן לסמוך גאולה לתפלת (שחרית של) ערבית הורגלנו לקרותו בבית הכנסת וצריך להמתין עד זמן קרית שמע של ערבית. ומה שפירש רבינו ש"י אינו אלא מה שפירש רבינו יעקב זל"ע.
